כל אלו שמציעים לרוג'ר פדרר לפרוש לאור הופעותיו האחרונות לא מבינים מהו ספורט אמיתי ומיהו ספורטאי אמיתי --- וגם על התחושה הזו שהנה סוף-סוף חוזר אלינו הטניס התחרותי --- ואי אפשר שלא להתחיל לצפות: זה הזמן של מארי --- כמה נקודות למחשבה אחרי ארבעה ימים על הדשא בלונדון.
טורניר הטניס של ווימבלדון תמיד התברך בתזמון נכון. הוא מגיע בדיוק בתקופה הזו בשנה בה נגמרו להן כל הליגות הגדולות בכדורגל, עונת הכדורסל הסתיימה וספורט תחרותי אפשר לצרוך רק ע"י קימה בשעות מאוחרות בלילה ואהדה בלתי מוסברת לבייסבול. מעבר לשנים בהן יש מונדיאל אשר מפריע לחיים בלבן, ווימבלדון מגיע לשיאו תמיד כאשר בחוץ יבש ומשעמם הן מבחינה ספורטיבית והן מבחינת מזג האוויר. ואלו מבינינו שיודעים להעריך את הספורט הלבן, להכיר בסיפור שכל טורניר גראנד סלאם מביא עימו ולהתחבר לדמויות שבו, אין כמו ווימבלדון בשביל להעביר שבועיים של שיממון קיץ ספורטיבי.
אבל, כאמור, דיבורים לחוד ומציאות לחוד, ופדרר הודח כבר בסיבוב השני מה שהוציא מיד את כל "מסכמי עידן פדרר" מחוריהם והם החלו בהספדים על הטניסאי שירד מגדולתו ועל סוף העידן שווימבלדון הנוכחי מביא עימו. אחרים אף קראו לפדרר לפרוש לפני שזה יהיה מאוחר ופן הוא יביא את עצמו ללעג ולקלס בסיום הקריירה.שני הסיבובים הראשונים של ווימבלדון הסתיימו בהדחה של שניים מתוך שלושת אלופים האחרונים של הטורניר. בעוד ההדחה של רפאל נדאל התקבלה בהבנה, בטח לאחר ההדחה המוקדמת שלו בשנה שעברה ובשל כך שבימים אלו נדאל צריך להחליט היכן הוא משקיע את האנרגיה שלו והוא הרי עשה זאת רק לפני רגע כאשר זכה ברולאן גארוס אחרי קרב עקוב מדם עם דג'וקוביץ' בחצי הגמר. אבל בניגוד להדחה של נדאל מול דרסיס הבלגי האלמוני המדורג 135 בעולם, ההדחה של האלוף המכהן, רוג'ר פדרר מול האוקראיני האלמוני לא פחות סרגיי סטחובסקי (116 בעולם) באה לכולם בהפתעה. אז זה נכון שפדרר די קרטע מתחילת השנה אבל נראה היה שעונת הדשא, העונה בה הוא מצטיין יותר מכל והזכייה בטורניר האלה בגרמניה יעידו על-כך שגם בווימבלדון פדרר יכול ללכת עד הסוף.
וזה המקום לומר לכל המלעיגים, המקטרגים והמלעיזים - שאתם תפרשו! פדרר נראה שלו ורגוע ואינו תחרותי כמו פעם, זה עדיין לא עושה אותו לטניסאי חלש או למישהו שאין לו מה לעשות בסבב העולמי וגם אם פדרר הוא לא מה שהיה בשיא תפארתו עדיין חוויה לראות אותו משחק והוא עדיין מביא עימו ציפייה לטניס איכותי ולמהלכים גדולים. אז יכול להיות שאנחנו נתרגל לכך שפדרר מפסיק לנצח כל משחק וזוכה בכל טורניר אבל זה עדיין לא הופך אות להיות מישהו שהוא מיותר לספורט העולמי.
מה שמביא אותי לנקודה הבאה, נראה שווימבלדון בפרט והסבב בפרט מתחיל להיפתח אט-אט לכוכבים חדשים ולתגליות מרעננות. תמו להם השנים שבהן התחרות היחידה במהלך השנה הייתה בין נדאל לפדרר בווימבלדון (כאשר שאר הטורנירים היו מתחלקים ביניהם כל אחד ע"פ מומחיותו). בהתחלה הגיע דג'וקוביץ' והעלה את הרמה של משחקו בשביל שיוכל להתמודד עם השניים ובנה האחרונה נראה שטניס הגברים מוכן לעוד מתמודדים נוספים שיבואו. הטניס חזר! לא עוד שליטה יחידנית של שניים-שלושה שחקנים בסבב אלא אפשרויות רבות, סיפורים רבים והפתעות. זה בדיוק מה שהסבב צריך אחרי שקרבות הגלדיאטורים שהיו מנת חלקו בעשר שנים האחרונות התחילו לשעמם.
ולכן, הגיע הזמן לאנדי מארי. ווימבלדון הנוכחי, כמו זה הבלתי נשכח של 2001, בשלהי תקפותו של סמפארס כשגוראן איבניסביץ' הגיח משום מקום בכדי לזכות בטורניר, הוא טורניר שעומד בין תקופות שונות ויהיה חבל לבזבז אותו על זכייה נוספת של דג'וקוביץ' בגראנד סלאם (מה גם שדג'וקוביץ' רחוק מלהרשים בינתיים בטורניר). מארי נראה מוכן מתמיד, הוא הגיע לראשונה לגמר הטורניר בשנה שעברה, זכה בגראנד סלאם הראשון בקריירה באליפות ארצות הברית הפתוחה ולא שכח לזכות במדליית הזהב על המגרש הביתי באולימפיאדה בלונדון. בשביל להשלים את התהליך הוא צריך לזכות בווימבדלון, להסיר את הקוף שכל בריטניה מחזיקה על הגב ולתת תקווה לעתיד אחר בטניס. כזה שחוסר ודאות וסנסציות הם מנת חלקו. כזה שמזמן מזמן לא ראינו
.
אבל, כאמור, דיבורים לחוד ומציאות לחוד, ופדרר הודח כבר בסיבוב השני מה שהוציא מיד את כל "מסכמי עידן פדרר" מחוריהם והם החלו בהספדים על הטניסאי שירד מגדולתו ועל סוף העידן שווימבלדון הנוכחי מביא עימו. אחרים אף קראו לפדרר לפרוש לפני שזה יהיה מאוחר ופן הוא יביא את עצמו ללעג ולקלס בסיום הקריירה.שני הסיבובים הראשונים של ווימבלדון הסתיימו בהדחה של שניים מתוך שלושת אלופים האחרונים של הטורניר. בעוד ההדחה של רפאל נדאל התקבלה בהבנה, בטח לאחר ההדחה המוקדמת שלו בשנה שעברה ובשל כך שבימים אלו נדאל צריך להחליט היכן הוא משקיע את האנרגיה שלו והוא הרי עשה זאת רק לפני רגע כאשר זכה ברולאן גארוס אחרי קרב עקוב מדם עם דג'וקוביץ' בחצי הגמר. אבל בניגוד להדחה של נדאל מול דרסיס הבלגי האלמוני המדורג 135 בעולם, ההדחה של האלוף המכהן, רוג'ר פדרר מול האוקראיני האלמוני לא פחות סרגיי סטחובסקי (116 בעולם) באה לכולם בהפתעה. אז זה נכון שפדרר די קרטע מתחילת השנה אבל נראה היה שעונת הדשא, העונה בה הוא מצטיין יותר מכל והזכייה בטורניר האלה בגרמניה יעידו על-כך שגם בווימבלדון פדרר יכול ללכת עד הסוף.
| א |
וזה המקום לומר לכל המלעיגים, המקטרגים והמלעיזים - שאתם תפרשו! פדרר נראה שלו ורגוע ואינו תחרותי כמו פעם, זה עדיין לא עושה אותו לטניסאי חלש או למישהו שאין לו מה לעשות בסבב העולמי וגם אם פדרר הוא לא מה שהיה בשיא תפארתו עדיין חוויה לראות אותו משחק והוא עדיין מביא עימו ציפייה לטניס איכותי ולמהלכים גדולים. אז יכול להיות שאנחנו נתרגל לכך שפדרר מפסיק לנצח כל משחק וזוכה בכל טורניר אבל זה עדיין לא הופך אות להיות מישהו שהוא מיותר לספורט העולמי.
מה שמביא אותי לנקודה הבאה, נראה שווימבלדון בפרט והסבב בפרט מתחיל להיפתח אט-אט לכוכבים חדשים ולתגליות מרעננות. תמו להם השנים שבהן התחרות היחידה במהלך השנה הייתה בין נדאל לפדרר בווימבלדון (כאשר שאר הטורנירים היו מתחלקים ביניהם כל אחד ע"פ מומחיותו). בהתחלה הגיע דג'וקוביץ' והעלה את הרמה של משחקו בשביל שיוכל להתמודד עם השניים ובנה האחרונה נראה שטניס הגברים מוכן לעוד מתמודדים נוספים שיבואו. הטניס חזר! לא עוד שליטה יחידנית של שניים-שלושה שחקנים בסבב אלא אפשרויות רבות, סיפורים רבים והפתעות. זה בדיוק מה שהסבב צריך אחרי שקרבות הגלדיאטורים שהיו מנת חלקו בעשר שנים האחרונות התחילו לשעמם.
ולכן, הגיע הזמן לאנדי מארי. ווימבלדון הנוכחי, כמו זה הבלתי נשכח של 2001, בשלהי תקפותו של סמפארס כשגוראן איבניסביץ' הגיח משום מקום בכדי לזכות בטורניר, הוא טורניר שעומד בין תקופות שונות ויהיה חבל לבזבז אותו על זכייה נוספת של דג'וקוביץ' בגראנד סלאם (מה גם שדג'וקוביץ' רחוק מלהרשים בינתיים בטורניר). מארי נראה מוכן מתמיד, הוא הגיע לראשונה לגמר הטורניר בשנה שעברה, זכה בגראנד סלאם הראשון בקריירה באליפות ארצות הברית הפתוחה ולא שכח לזכות במדליית הזהב על המגרש הביתי באולימפיאדה בלונדון. בשביל להשלים את התהליך הוא צריך לזכות בווימבדלון, להסיר את הקוף שכל בריטניה מחזיקה על הגב ולתת תקווה לעתיד אחר בטניס. כזה שחוסר ודאות וסנסציות הם מנת חלקו. כזה שמזמן מזמן לא ראינו
.
